שביל ישראל ב-21 יום

(או: איך לתמוך בחבורת רצים אמיצים בשביל ישראל)

הרעיון של פרויקט 1009 (כאורך שביל ישראל בתכנון המוקדם) עלה לפני יותר משנה. מבחינת הרצים, התכנון, ההכנות, האימונים, צריכים להיות מדויקים ועם ירידה לפרטים הכי קטנים.

ברגע שהקבוצה יצרה איתי קשר, אני חושב הברק היה ניכר עלי בעיניים. "אני לא מסכים שמישהו אחר יעשה לכם את הליווי הלוגיסטי" אמרתי להם. "זה הדבר שאני יודע לעשות הכי טוב ובאהבה גדולה".

"ואתה תוכל להעדר מהבית תקופה כזאת ארוכה?", נשאלתי. "25 שנה בצבא היו ההכנה שלי, וזה יהיה הטיול שאחרי הצבא", עניתי.

החיבור עם הקבוצה היה כמו דייט. הרבה חששות משני הצדדים הובילו אותנו לקיום סימולציה בת יומיים, בהם ראינו שהחיבור זורם היטב.

עוד כמה מפגשים, עוד כמה תיאומים, הגדרת נקודות הלינה והמפגשים היומיים (שבעצם היוו רק שלד למה שהיה בפועל בגלל אילוצי חום, עייפות, מזג אוויר, פציעות ועוד) ונראה שהתכנון הולך לכיוון הנכון.

רגע, מה עם נקודות חידוש האספקה, מים, מזון? מה עם התזונה של הרצים? מה הם אוכלים בריצה מטורפת כזאת? מה אם כל מה שהכרתי בשטח, וידעתי שהרכב שלי עובר, פתאום יתגלה לי כלא עביר לנגרר? מה עם התזמון של הנסיעה שלי בשטח?

אולי לא אספיק להגיע עם הנגרר לכל נקודות המפגש? מה יקרה אם תקרה לי תקלה ברכב? כל השאלות האלה מופנות רק אלי, כחלק מההכנה שלי למסע, ומבלי לשתף יותר מדי את הרצים כדי לא להעלות את מפלס הדאגה שלהם.

יצאתי מתוך נקודת הנחה שהדרום הוא יותר בעייתי בגלל מיעוט מקומות ההצטיידות במזון ומים, בגלל הנסיעות הרבות בשטח, שטחים לא עבירים וכו'. מיני מסע מקדים בדרום היה בלתי נמנע.

נסיעה בת יומיים, שבהם אני עובר את הנקודות הבעייתיות, מודד זמנים של כניסה ויציאה מהשטח, בודק חנויות, צרכניות (רצחניות בשפת המקומיים), לוקח מספרי טלפון של אנשי קשר, סוגר מקומות לינה, בודק שבילים עבירים, בודק אופציות של אחסון הנגרר ביום, בודק נקודות של הידרנטים (אותם נקודות של כיבוי אש בהם אפשר למלא מים).